<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"ב</h1>
<h2>דף קו.</h2>
כתב הרב בעל העיטור אות קו"ף תשובה להרי"ף ז"ל, אם בא לפני ב"ד שטר קבלת עדות, והעדים באותו העיר, רואים אם אותן מקבלי עדות בקיאין בדקדוקי עדים ובחקירתם, הולכין אחר השטר, ואין חוששין לעדות העדים. ואם לאו, אין סומכין על קבלת העדות וכתיבתן, אלא סומכין על העדים. והלכתא, קבלת עדות צריך שלשה מומחין, יודעין הלכות עדים כשרים ופסולים, זהירים בקבלתם לכוין עדות כל אחד ואחד, כדתנן (אבות פ"א מ"ט) הוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר, משום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקא ע"כ. וכן נמי כתב הר"ם ז"ל פרק ה' (עדות פ"ו הלכה ד'—ה'). וקיימא לן הלכתא אין חוששין לבית דין טועין, ולעולם אין בודקין אחר ב"ד, אלא מחזיקין אותם שהם בקיאין ולא יטעו אלא בודקין אחר העדים, וכדאמרינן סוף פרק מצות חליצה. ורבא דידיה אמר, אין חולצין אלא אם כן מכירין, ולא ממאנין אלא אם כן מכירין, אבל כותבין גט חליצה וגט מיאון אף על פי שאין מכירין, דלא חיישינן לב"ד טועים. וסוף פרק יש נוחלין (בבא בתרא קל"ח ב') יהיב טעמא דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי, אבל בי דינא בתר עדים דייקי. ופירוש מכירין, שיכירו שזה פלוני אחי פלוני, וזו יבמתו בת איש פלוני אשת פלוני, וזה שחלץ לה אחיו הוא. ופירוש אף על פי שאין מכירין, שנים או שלשה שראו שנחלצה, כותבין לה גט חליצה, ואף על פי שאינם הדיינין שחלצה בפניהם, ואינם מכירין שזו בת פלוני ואשת פלוני וכו', שגט חליצה אינו אלא מעשה ב"ד שיהיה לה ראיה שנחלצה, אבל מכל מקום צריך שנדע שהם ב"ד ושנכיר כתיבתן. אבל כתב או שטר שבא לפנינו חתום ואין איש שיכיר החתימות, אין ראוי לסמוך עליו, וכדמוכח מדאמרינן פרק האשה שנתארמלה (כתובות כ"א א') ופרק גט פשוט אמר רב יהודה אמר שמואל עד ודיין מצטרפין, מתקיף לה רבא, אמאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא וכו', ומסקנא, הלכתא אין מצטרפין. ירושלמי פרק דיני ממונות (סנהדרין פ"ג הי"ב), אשרתא דדייני מהו שצריך ב"ד, ר' אושעיא ושמואל, חד אמר יתקיים או בכתב ידי עדים או בכתב ידי הדיינים, רבי פרנא אמר אפילו בכתב עד אחד ודיין אחד. עוד ירושלמי מסכת גיטין (פ"ט ה"ז) קרא ערער על חתימת ידי עדים, או על חתימת ידי הדיינין, אם רצה לקיים בכתב ידי עדים, מקיים. בכתב ידי הדיינים, מקיים. כתב הרב בעל העיטור ז"ל, ואומר אני, ואפילו בעד אחד ודיין אחד מקיים, והיינו פירושא דעד ודיין מצטרפין, עד כאן. גם נראה שנוכל לומר עליו שהוא שטר מזוייף, ממאי דאמרינן, מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו כרבי (בבא מציעא ז' ב'). וכן פסק הרי"ף ז"ל מסכת בבא מציעא פרק קמא (שם), וכן פסק הכי בהדיא רב נחמן פרק האשה שנתארמלה (כתובות י"ט א'), בגמרא העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה. ואם כן, מי שהוציא על חברו שטר מקויים, ואין אדם מכיר חתימתן של עדים ולא חתימת הדיינין, ואמר הלה פרוע הוא, נאמן. מגו דאי בעי אמר מזוייף הוא. וכן כתב הרשב"א ז"ל. ואם בממון כך, קל וחומר באיסורין.
